תודה לדורון שהביא אותנו אל ערש תרבות קדומה וגרם לכל אחד, בֵּינו לְבֵינו, לתהות על שאלות קיומיות של “יְצִירֵי התרבות המערבית המתקדמת”הביקורים בכפרים, על קסם השתלבותם בטבע הפראי (והאכזר לא אחת), המפגש הבלתי אמצעי עם האנשים- נשים, עם אורח החיים, עבודות השדה, הילדים – הביאו אותי להרהורים ותובנות בנוגע למהות “הקידמה” של “המערביים” לעומת “המזרח הרחוק” במדינה ההודית בה “נגענו”… ובהקשר היותר ישיר – מהות חיינו שלנו בישראל של ראשית המאה ה- 21 …
תודה לדורון שהביא אותנו אל המקדש הטיבטי ואל כפר הילדים הפליטים, שם נחשפנו אל שואת העם הטיבטי ואל חזונו של הדלאי למה הקורם עור וגידים במדינה המארחת, הודו – לגדל את דור העתיד שיכיר ישמור ויטפח את מסורות החיים של העם הטיבטי הרָדוּף עד הֶרֶג וּשְׁמַד על ידי המשטר הסיני הכובש.ראינו את התקווה זורחת על פניהם.
בידידות, שרה אדר
