רוני ודורון יקירינו,
כבר שבועים שאנחנו נירדמים כאן ומיתעוררים שם.
שבלילות אנחנו “שומעים” את דינדון פעמוני הפרדות,והוא לנו כשיר ערש ערב.
שבזריחות, הכבשים באחו של “באדני בוגיאל”מרצדות לנגד עינינו,
ומעליהן נגיעות החסד של השמש בפסגות הטריסול.
אנחנו מסרבים להשכים קום בלי צ’אי מתוק בחלב, למיטה (בניגוד ל”מסאללה צאי” שהמזכירות במישרד לא מצליחות להפנים כראוי).
היינו ממירים בכיף את הטרקים האינטלקטואליים בעבודה, באיזה זיגזג ראוי, בשיפוע של45%, כדי לצפות שוב בטבילת הבוקר של ה”ננדה דווי”, בים העננים הפרטי שלה.
ועל הפריחות והארזים כבר ריכלנו? שלא לדבר על “דלות החומר” בארוחות התפלות שכאן למול תפריט הבוטיק בפיצוציה של דייב.
אז חשבנו שתשמחו לדעת שטרם נחתנו, בזכותכם כמובן,
(עם תרומה צנועה של אלוהי הדברים הקטנים : שיבא+ווישנו+דבה – היהלום שבכתר)
אלישבע ומיקי – טיול טרק עצמאי בשמורת הננדה דווי, אוקטובר 2009
