מקדש הזהב באמריצר
הצעות מיוחדות
04-6898088 facebook facebook facebook

מקדש הזהב באמריצר


מאת: צוות לגעת בהודו 31/05/18

אמריצר היא אחת הערים הגדולות והחשובות במדינת פאנג'אב הנמצאת בצפון – מערב הודו.

באזור זה יושבים ההודים הסיקהים (לוחמים), המאמינים כי עליית רגל למקדש היא מצוות חיים, אותה הם צריכים לקיים לפחות פעם אחת.
את העיר אמריצר מקיפים שטחים ירוקים רחבים ובצידי הכבישים המובילים אל העיר ניצבים בתי מלאכה קטנים, פסי רכבת, מחסנים גדולים ובתים כפריים.
היא אמנם עיר גדולה אך שונה מאוד מהסיפורים ששמעתם עליהם בכל הקשור להודו. כמובן, ישנם קווים מקבילים – עומס ברחובות, לכלוך, כלי תחבורה רבים וצפצופים אך מאחר והיא נמצאת בצפון הודו, הרחק מהמרכז ובזכות מזג האוויר הצפוני הקריר, החוויה שם אחרת ומאוד מומלצת לביקור אם אתם מתכוונים להגיע לאזור. היא משמשת בעיקר כעיר מעבר לאזורים הכפריים ויש בה שדה תעופה המשרת תיירים רבים בטיסות פנים וחוץ. אך יש בה מקום אחד שכדאי מאוד להגיע אליו – מקדש הזהב.

מקדש הזהב היפהפה נמצא קרוב מאוד לכיכר המרכזית של העיר, בסביבתו עשרות גסטהאוסים לתיירים, חנויות ודוכני צד של אוכל רחוב, ממתקים וגלידות, תכשיטים ומשחקים. המראות מזכירים סיפורים עתיקים של חוצבי כתב באבן, סוחרים ועסקאות לצד טלפונים דור 3, ג'יפים וסטרבאקס בפינת הרחוב. ריקשות שבריריות נוסעות לצד אוטו-ריקשות (ריקשות ממונעות), מוניות, מכוניות ומשאיות. כמו בכל עיר גדולה בהודו נוסעים צמוד מידי, מהר מידי. הצבעים מתבלבלים עם פרצופים, איפור, טיקות על המצח, לחיצות יד בין אנשים.

אל המקדש זורם המון של אנשים נרגשים ומחוייכים לקראת ביקור אישי היסטורי, הנשים הסיקהיות לבושות סארים יפהפיים בצבע אחיד והולכות אחת ליד השניה, כל אחת בצבעה. נזמים עבים יפהפיים מזהב צהוב משוכים מן האף אל תנוך האוזן שלהן. הסארי המקושט, עשוי בד חגיגי ועדין, מתנופף ברוח הצפונית.
הגברים הצועדים לידן לבושים בהידור על פי מיטב המסורת ההודית בלבוש סולטני. הטורבן שעל ראשם מחביא שיער ארוך שלא נגזר אף פעם ולצידי גופם משתרכת חרב ענקית, הממשיכה לסמן את אמונת הדת האומרת כי לוחמה היא חלק מהחיים.
חמושים בשפם ארוך ומסתלסל הם מסתובבים ברחובות העיר, מנציחים בלבושם את התרבות הייחודית, הסמלים שמבדלים אותם בגאווה משאר זרמי ההינדו.

מול הכניסה למקדש נמצא דלפק שמירת חפצים שם מתבקשים המבקרים לחלוץ את נעליהם ולהפקיד אותן עד לתום הביקור. הכל מסביב עצום, מרגש ועתיק. עשרות אנשים מתגודדים מחוץ למקדש, שוטרים ושומרים, מבקרים ומקבצי נדבות.  

נכנסים למקדש דרך שער המחולק לכמה כניסות צרות בהן דורכים על שטיח דשא סינטטי ספוג מים לטיהור. כמחוות כבוד, נשים יתבקשו לעטות על עצמן כיסוי ראש. בהודו מומלץ תמיד לקחת אתכן הנשים, שאל אפילו דק ביותר לכיסוי הכתפיים או הראש כנהוג בהודו. כך תמנעו נעיצת מבטים או חוסר נעימות אחרת מצד המקומיים.

הכניסה למקדש היא כמו מעבר למימד אחר; מהרחוב המאובק, המון האנשים, הלכלוך והצפצופים עוברים לרחבת המקדש שרוחבה כאצטדיון גדול, מרוצפת שיש לבן ועיטורים שחורים, נקייה למשעי. קדושת המקום מורגשת. כפות הרגליים היחפות מצטננות בשיש המתקרר באוויר הקריר.

צפו בתוכנית הטיול שלנו למקדש הזהב באמריצר

המקדש עצמו יפה וזהוב, מצופה זהב מכל צדדיו ונמצא במרכז אגם מלאכותי גדול המשרה נועם ושלווה. המבקרים הולכים להם בשקט ובעדינות, נשבים במראות היפים של מים וקודש. אם מגיעים למקדש בשעת שקיעה, זוכים למראה קסום מאין כמותו, כאשר השמש שוקעת לה ברקע המקדש ומאירה עליו ועל האגם הגדול בו דגים גדולים הנגלים באורה העמום.

בין התיירים המקומיים מגיעים גם תיירי חוץ המתאימים עצמם לאווירה החגיגית. תור ארוך משתרך לכיוון הכניסה למקדש וכולם ממתינים בשקט מופתי, יחפים ומכבדים אחד את האחר. מסתכלים על האגם היפיפיה בזמן ההמתנה, האווירה קסומה ואוצרת בתוכה געגוע, התרגשות, עוצמה ורוחניות יחד.

דת ההינדו מושרשת בכל אחד ואחת בהודו, אין חלוקה של חילונים או דתיים – כולם מאמינים. במקדש הזהב שבאמריצר אפשר להרגיש זאת בעוצמה רבה. המקדש מקבל אליו כל אדם ללא הבדל דת, גזע או מין והוא פתוח בארבע כניסות שונות, מזמין כל מי שחפץ מתוך אמונה שכולם שווים.
כשמגיעים לסוף התור נגלה מחזה יוצא דופן – שם יושבים להם עדת נגנים המנגנים את 31 המקטעים של התפילה בכלי נגינה הודים מסורתיים. סיטאר, סנטור וטאבלה יושבים סביב נושא תפילה אחד. מכונסים בעצמם ובתפילה שעות ארוכות, מול קהל צופה ומתחלף.
הסיקהים, ההולכים באמונתם אחרי מדרשם של הגורו נאנאק אינם משתחווים לפסלים אלא מאמינים לכתוב בספר הספרים שכתב הגורו. במרחב המקדש אפשר להבחין באנשים היושבים וקוראים מתוך ספר גדול, מחזקים את העבודה הפנימית. האמונה של הסיקהים היא לחוכמה הכתובה בספר ולהעמקת הידע.

בצד המקדש חדר אוכל המזמין אליו כל מי שזקוק למנה חמה, צלחת טאלי של דאל וקטניות לארוחת ערב, אוכל פשוט לכל נזקק מנוגב בצ'פאטי ויוגורט. זוהי מסורת עתיקה עוד מימי גורו נאדאק שהזמין את כל התלמידים שלו לאכול טרם הלמידה, עשירים או עניים – כולם אוכלים יחד ובאותו הזמן. בדומה לניקיון המרחב גם המטבח נקי מאוד ומצוחצח כפועל יוצא לעבודת הקודש התמידית.

חוויות הביקור במקדש מיוחדת וחד פעמית. נכון, יש בהודו המון מקדשים אך מקדש הזהב הוא גדול, מפואר ומרשים במיוחד. כמו גם המבקרים המקומיים שמגיעים אליו ויוצרים זיכרון בלתי נשכח.